לא רצחתי וצלבתי אף אחד...

זה קרה לפני כך וכך שנים ,הלכתי ברחוב ילדה קטנה בשעת הדימדומים בעירי, העיר שבה נולדתי וידעתי שזה ביתי.

והנה משום מקום הופיעו שני חולגנים כשהם נושאים ביניהם אמבט ילדים עשוי מתכת. ברגע שעינם שזפתני החלו לשיר שיר הלל

לכריסטוס ולקלל את היהודים שרצחו אותו.

ממש לא הבנתי מה הם אומרים...

אמנם ידעתי שיהודיה אני (והוכחה לכך היתה לבי"ס "פרץ" שהוא בי"ס עברי), אך בחיי לא רצחתי ולא צלבתי אף אחד - לא אני ולא הורי או ידידי המשפחה. הרי ידוע לכול שכריסטוס ניצלב בימי הרומאים על ידי הרומאים...

עוד החולגנים מנבלים פיהם, והם החלו לרוץ אחרי. אני הקטנה ניבהלתי מפניהם, ופחד מות אחזני.

רצתי לשער הבנין שהקיף את החצר שבה גרתי,הלמתי על דלתה של השוערת שתכניסני לביתה מפני החולגנים אך היא לא פתחה את דלתה .

ואני ילדה קטנה בוכה ומפוחדת עולה במדרגות, מכה בדלתות ואף אחד לא פותח לפני את דלתו.

כשהגעתי למשורת המדרגות  של הקומה החמישית - לפתע ניפתחה דלת יד נישלפה ומשכה אותי פנימה.

בפנים הדירה ישבו שכנינו שגם מוצאם יהודי ,הם ישבו בחושך ובשקט עד שהחולגנים הסתלקו, השנים שרדפו אחרי במדרגות עשו רעש וצעקות והצליחו להבהיל את כל דיירי הבנין.

אירוע זה הספיק כדי להזכיר  למבוגרים בין היהודים את הרדיפות בין המלחמות ושנאת שכניהם שהביאו את האנטישמיות לדרגת על, ועזרו לרצוח 3 מליון מיהודי פולין .כמו כן אירוע זה הווה תמריץ להורי להתחיל בתהליך העליה ארצה.

עננת נוסטלגיה ואיך לדוג עם סל קניות

חברים אני לא יודעת מה אתכם אך אני הייתי כל השבוע האחרון בתוך עננת נוסטלגיה, ואם אתם שואלים למה - אז אספר לכם!

 אני עליתי לישראל בשנת 1957  ושנה זו הייתה שנה שביעית לבצורת קשה שעברה על הארץ. בחדשות פוקס ששידרו לפני הסרטים בקולנוע הראו את אדמת  הנגב מבוקעת וצמא למים.

ואז הגיע החורף - חברה זה היה חורף אכול מניוק.

היינו אז בקיבוץ מענית בצפון ופשוט הכל היה מוצף והבוץ הגיע לנו מעבר לברכיים. לדוגמה - כשהלכנו לשתול בטו בשבט שתלנו בתוך בוץ והיה צורך לדחוף את השתילים במהירות לאדמה מכיוון שהגומות נסתמו במים.

מאז עברתי בארץ עוד שנים של בצורת מצד אחד וחורפים גשומים מנגד.

שנה נוספת שאני זוכרת (כך אומרת הסבתא) היתה לפני 42 שנה באותו חורף טיילנו באזור קיבוץ כינרת כשלפתע ראינו את הסכר מתרומם על מנת להוריד את מפלס הכנרת קרוב לקיבוץ ולמנוע הצפה. בהברקה של רגע לקחתי אז סל קניות ונעמדתי על הסלעים ליד הסכר ופשוט דגתי לנו את הארוחה הבאה. מאז חברים עברו הרבה מים בכינרת ולצערנו המפלס שלה היום מאוד נמוך.

בואו נתפלל שחורף זה יעלה את המפלס ויחזיר לכינרת שלנו את תפארתה...

המכונית הראשונה שלי

אני מוכרחה לספר לכם על המכונית הראשונה שלי .

הדבר היה לפני כך וכך ימים - קיבלתי בשעה טובה את רישיון הנהיגה שלי .

כמובן ששמחתי מאוד. הייתי אז שותפה לנגריה והיה צורך להעביר מוצרים  ממקום למקום.

עד קבלת הרישיון הייתי תלויה בשותף שהיה עוזב הכל ויוצא מהנגרייה - דבר שלא היה נוח . נו... מה אגיד יש לי רישיון ועכשיו אני אהיה ניידת ואוכל להעביר את הדברים .   

האוטו  שהיה לי זו מכונית הילמן סטיישן, ואני הרגשתי כמו מלכה על הכביש. טיילתי עם ילדי וכמובן העברתי את כל התוצרת מהנגריה למפיצים ולכל מקום שהיה צריך .

ואז יום אחד - אני נוסעת להנאתי ביפו, עולה את העליה ברחוב יפת כשילדי מעירים את תשומת ליבי שעל הכביש יש ברגים ענקיים ואומרים לי להיזהר שלא אקרע את הצמיגים , אני מתבדחת ואומרת מענין מי איבד את כל הברגים מראשו .

ואז אוי לזוועה  האוטו שלי משמיע רעש של שבר ונעצר. נתקענו ליד בסיס צבאי ואני רואה שחיל מצביע לעברי ואחר כך לכיון הכביש ומתגלגל מצחוק.

ירדתי מהמכונית ואוי ואבוי לעיני הרואות  מתחת למכונית שלי יושב לו המנוע שלי על הכביש במקום בתושב שלו מתחת למכסה המנוע ,ואז גם נפל לי האסימון שהברגים הגדולים שהיו על הכביש  היו הברגים שלי .זו הייתה המכונית הראשונה שלי .

יש אנשים ישרים

היום אני רוצה לספר לכם על חוויה שעברתי בימים האחרונים. ביום שבת מוקדם בבקר נכנסתי למכוניתי על מנת לנסוע למשמרת בוקר ,הרכב הניע בקלות (כמו תמיד) אך אוי לזוועה הרכב לא זז לא קדימה לא אחורה בקיצור תקועה. צלצלתי לחברת השרות שישלחו לי טכנאי ,והפלא ופלא הוא הגיע אחרי איזה חצי שעה. הטכנאי כמובן הניע את האוטו, הציץ במנוע העביר הילוכים וקבע:

גברת הלך לך הגיר, הזמיני גרר! ואז הלך ...

אני כמובן שלמשמרת בקר כבר לא הגעתי. ביום ראשון הרכב שלי נגרר למוסך שעליו המליץ ידיד של המשפחה ,כשהגענו למוסך כמובן נשאלנו מה יש למכונית ואני עניתי בהומור שחור - שהבעיה היא לו במה שיש אלה בגיר שאין.

המוסכניק הנחמד הניע את המנוע העביר הילוכים ואז לתדהמתי הגדולה שלף פח שמן ומלא את אגן שמן הגיר והפלא ופלא הגיר חזר לחיים , ואז נזכרתי בכל נותני העצות שתמיד אומרים שאסור לשלוח אישה למוסך מכיון שהיא לא מבינה כלום .

אגיד את האמת אני לא מבינה דבר במנועים אך אני מאמינה בטוב וביושר של בני האדם ואפילו מצליחה למצוא אנשים יפים וישרים שלא מנסים לעשוק אותי בגלל שאני__ אישה.

מוסר השכל יש אנשים ישרים פשוט צריך לחפש אותם ...

הטרמפ של הלייף

זהו סיפורו של בחור נהדר - חברי א.....

זה קרה לפני למעלה מארבעים שנה...

א. נישלח לחופשת עבודה בסלוניקי ,נימסר שבבוקר למחרת הוא ייאסף מהמדרכה שליד המלון.

א. ירד בבוקר וחיכה בצד הכביש כשלפתע עצרה לידו מכונית עם נהגת חמודה שאותתה לא להכנס, א. שלא ידע מילה ביוונית ניסה לדבר עם הנהגת באנגלית ולברר איתה שהיא אכן האדם שאמור לאספו, אך אוי הנהגת דיברה רק יונית.

בתנועות ידים ומימיקה הבחורה שכנעה את א. שזה בסדר ,והחלה לנסוע.

אחרי זמן מה עצרה לצד בנין מגורים כיבתה את המנוע ואותתה לבחור לצאת מרכב ולהתלוות עליה .

פתאום גילה חברי שהוא מובל לדירה פרטית וכשהאישה הציע לו משקה ומגבת, והורתה לו שיכנס להתקלח וירגיש נוח הבין שזו נערה עובדת שחשבה שתפסה קלינט .

אך אוי איך הוא יסביר לה שאינו חושק בה מכיון שהוא גיי גאה מאוד .

מוסר השכל ביון היזהרו מהצעות טרמפ  מצד נשים שם הקליינט עומד על שפת המדרכה - והנהגות העובדות הם גם נוהגות

תא הטלפון - מפתח - וחוצפה צרפתית

הפעם אני אספר לכם על חוויה שעברתי לפני שנים בפריז בטיולי הראשון עם בתי הבכורה.

לשוחח מעט עם חברתי שנשארה בארץ ,תוך כדי שיחה סובבתי על אצבעי מפתחות.

בזמן הטיול ברחובות פריז הגענו לתא טלפון ואני בלי לחשוב הרבה נכנסתי על מנת לחייג,בעודי מדברת (בתי ישבה על ספסל לא רחוק ממני) - כשלפתע פתאום ניכנס לתא הטלפון גבר צרפתי .

  

נדהמתי -  מה הוא עושה? ואז פנה עלי הגבר ושאל אותי "וואו ואלה אקושה מאוה " [אתם מבינים שזו הצעה מגונה לאישה כמוני].

באותו רגע בעודני אוחזת באפרכסת הטלפון הפתוחה פערתי פי וצעקתי לעבר ביתי "שמעת מה הוא אמר לי" ובאותו רגע בקע קולו של חברתי מהטלפון תפסיקי לשחק עם המפתחות שלך תיכף ומיד .

לא צריכה לאומר לכם שבינתים הגבר נעלם מהאופק בריצה קלה!

כששאלתי את חברתי מה עניין המפתחות נוגעים לעניין הגבר, היא אמרה שנערות עובדות צדות בצורה זו לקוחות .

מוסר השכל אל תשחקי במפתחות בפרהסיה במדינה שלא ידעות לך אורחותיה.

הסנדלר הולך יחף

  

המפגש הראשון שלי עם האחות האחראית המפחידה של חדר הלידה (שסיפרו עליה סיפורי זוועה מפחידים) קרה ביום מאוד מיוחד לי.

 התחלתי את ההתנסות שלי בחדר לידה בתור תלמידת בי"ס לאחיות , הנה נכנסנו לחדר הלידה ושם חולקו לנו משימות ,בחלקי נפל הכבוד לשבת ליד יולדת שהייתה באי שקט גדול.

האישה הייתה מבוהלת זו היתה לה לידה ראשונה ואני לא צריכה לומר לכם שגם מצבי היה כמו מצבה - היא פחדה מהלידה ואני פחדתי מכל הסיטואציה שנמצאתי  בה(בזמנו הייתי ילדה בת 18 ).

בעודי יושבת ומלטפת  את ידה התחילה המולה מסבבינו  רגליה של האישה נקשרו המיילדת נעמדה בין רגליה ואני נתבקשתי לעזוב את ידה ולעבור מקדימה כדי שאוכל לראות את הלידה .

פתאום הגיח לפני עיני תינוק ואני התחלתי לבכות מרוב התרגשות ומהפלא שניגלה לפני ולא יכולתי להסתיר את עיני בפני כל הצוות . לאחר מספר שניות לאימתי הגדולה שמעתי את קולה של האחות האחראית מאחורי " ילדה את בוכה" ובקול מאנפף עניתי כן ולא יכולתי להפסיק.

להפתעתי הגדולה היא חבקה אותי ואמרה לפני כולם - זו צריכה להיות  מילדת  כי יש לה נשמה רגישה , ואני בכל מאנפף עניתי לה - לא יכולה אימי עובדת כאן בתור אחות במחלקת יולדות.

לא הייתי מספרת לכם את הסיפור הזה אם לא היה לו קוץ עצוב מאוד אותה אחות שעזרה ליילד כל כך הרבה מאוד ילדים - בעצמה לו זכתה ללדת...

היא היתה ניצולת שואה שאחרי המלחמה חיכתה לשובו של אהובה שהיה  במחנה הסגר ברוסיה ועד שהם  התאחדו כבר היו מבוגרים ללדת ילדים .

כמו שאמרתי הסנדלר הולך יחף...