זה קרה בחודש השני לאחר עלייתי לארץ, הגענו לקיבוץ בצפון הארץ ושם הכרתי את מורתי הראשונה לעברית .
כבר מרגע הראשון נודע לי ששתינו נולדנו באותה ארץ אך להבדיל ממני היא סרבה לדבר שום שפה מלבד עברית .
אישה מקסימה מורה נהדרת שמהרגע הראשון החלה להנחיל לי את השפה העברית.
כל מי שמכיר יודע שאני סקרנית גדולה וגם חופרת ולא מוותרת מהר כשאני רוצה לדעת משהו ,לכן אין להתפלא שהתחלתי להתעניין מדוע זה מורתי מסרבת לדבר פולנית.
אל אף שהיה ברור שהיא מבינה את השפה .
ואז התברר לי שמורתי היקרה היא ילדה ניצולת שואה .
הוריה בראותם שהמצב בעיר מידרדר, ביקשו עזרה ממנזר נשים שהיה לא רחוק מביתם. הם ביקשו מהנזירות להציל את ביתם, הנזירות הסכימו בתנאי שהילדה בזמן שהותה במנזר תתנהג כמו כל הילדים שהיו במקום (כלומר כנוצריה) הדבר היחיד שיחד אותה מיתר הילדים היה שרשרת מגן דוד שענדה לצווארה .
כך במנזר התחנכה במשך המלחמה מגיל 6 שנים עד 13, ואפילו עברה את טקס אכילת לחם הקודש וטקס החניכה הנוצרי .
ואז ביום אחד הופיעה במנזר אשה משונה שאספה מספר ילדות ומורתי ביניהן. האישה אמרה להן שהן בנות יהודיות והיא תיקח אותן לפלסטלינה שזו ארצם של היהודים.
הבנות שגדלו כנוצריות נבעתו - וסרבו ליהדותן מכיון שהן למדו שהיהודים צלבו ורצחו את כריסטוס[ישו], אך האישה הטובה לא ותרה. היא אספה את הילדות והביאה אותן אחרי מאמצים בדרך לא דרך לארץ וכן הותחל בטיפול שיקומן הנפשי של הבנות והחזרתן לחיק היהדות ,וזו הסיבה שמורתי סרבה לדבר פולנית, וגם זו הסיבה שהיום היא סבתא בארץ ישראל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה