עננת נוסטלגיה ואיך לדוג עם סל קניות

חברים אני לא יודעת מה אתכם אך אני הייתי כל השבוע האחרון בתוך עננת נוסטלגיה, ואם אתם שואלים למה - אז אספר לכם!

 אני עליתי לישראל בשנת 1957  ושנה זו הייתה שנה שביעית לבצורת קשה שעברה על הארץ. בחדשות פוקס ששידרו לפני הסרטים בקולנוע הראו את אדמת  הנגב מבוקעת וצמא למים.

ואז הגיע החורף - חברה זה היה חורף אכול מניוק.

היינו אז בקיבוץ מענית בצפון ופשוט הכל היה מוצף והבוץ הגיע לנו מעבר לברכיים. לדוגמה - כשהלכנו לשתול בטו בשבט שתלנו בתוך בוץ והיה צורך לדחוף את השתילים במהירות לאדמה מכיוון שהגומות נסתמו במים.

מאז עברתי בארץ עוד שנים של בצורת מצד אחד וחורפים גשומים מנגד.

שנה נוספת שאני זוכרת (כך אומרת הסבתא) היתה לפני 42 שנה באותו חורף טיילנו באזור קיבוץ כינרת כשלפתע ראינו את הסכר מתרומם על מנת להוריד את מפלס הכנרת קרוב לקיבוץ ולמנוע הצפה. בהברקה של רגע לקחתי אז סל קניות ונעמדתי על הסלעים ליד הסכר ופשוט דגתי לנו את הארוחה הבאה. מאז חברים עברו הרבה מים בכינרת ולצערנו המפלס שלה היום מאוד נמוך.

בואו נתפלל שחורף זה יעלה את המפלס ויחזיר לכינרת שלנו את תפארתה...

המכונית הראשונה שלי

אני מוכרחה לספר לכם על המכונית הראשונה שלי .

הדבר היה לפני כך וכך ימים - קיבלתי בשעה טובה את רישיון הנהיגה שלי .

כמובן ששמחתי מאוד. הייתי אז שותפה לנגריה והיה צורך להעביר מוצרים  ממקום למקום.

עד קבלת הרישיון הייתי תלויה בשותף שהיה עוזב הכל ויוצא מהנגרייה - דבר שלא היה נוח . נו... מה אגיד יש לי רישיון ועכשיו אני אהיה ניידת ואוכל להעביר את הדברים .   

האוטו  שהיה לי זו מכונית הילמן סטיישן, ואני הרגשתי כמו מלכה על הכביש. טיילתי עם ילדי וכמובן העברתי את כל התוצרת מהנגריה למפיצים ולכל מקום שהיה צריך .

ואז יום אחד - אני נוסעת להנאתי ביפו, עולה את העליה ברחוב יפת כשילדי מעירים את תשומת ליבי שעל הכביש יש ברגים ענקיים ואומרים לי להיזהר שלא אקרע את הצמיגים , אני מתבדחת ואומרת מענין מי איבד את כל הברגים מראשו .

ואז אוי לזוועה  האוטו שלי משמיע רעש של שבר ונעצר. נתקענו ליד בסיס צבאי ואני רואה שחיל מצביע לעברי ואחר כך לכיון הכביש ומתגלגל מצחוק.

ירדתי מהמכונית ואוי ואבוי לעיני הרואות  מתחת למכונית שלי יושב לו המנוע שלי על הכביש במקום בתושב שלו מתחת למכסה המנוע ,ואז גם נפל לי האסימון שהברגים הגדולים שהיו על הכביש  היו הברגים שלי .זו הייתה המכונית הראשונה שלי .

יש אנשים ישרים

היום אני רוצה לספר לכם על חוויה שעברתי בימים האחרונים. ביום שבת מוקדם בבקר נכנסתי למכוניתי על מנת לנסוע למשמרת בוקר ,הרכב הניע בקלות (כמו תמיד) אך אוי לזוועה הרכב לא זז לא קדימה לא אחורה בקיצור תקועה. צלצלתי לחברת השרות שישלחו לי טכנאי ,והפלא ופלא הוא הגיע אחרי איזה חצי שעה. הטכנאי כמובן הניע את האוטו, הציץ במנוע העביר הילוכים וקבע:

גברת הלך לך הגיר, הזמיני גרר! ואז הלך ...

אני כמובן שלמשמרת בקר כבר לא הגעתי. ביום ראשון הרכב שלי נגרר למוסך שעליו המליץ ידיד של המשפחה ,כשהגענו למוסך כמובן נשאלנו מה יש למכונית ואני עניתי בהומור שחור - שהבעיה היא לו במה שיש אלה בגיר שאין.

המוסכניק הנחמד הניע את המנוע העביר הילוכים ואז לתדהמתי הגדולה שלף פח שמן ומלא את אגן שמן הגיר והפלא ופלא הגיר חזר לחיים , ואז נזכרתי בכל נותני העצות שתמיד אומרים שאסור לשלוח אישה למוסך מכיון שהיא לא מבינה כלום .

אגיד את האמת אני לא מבינה דבר במנועים אך אני מאמינה בטוב וביושר של בני האדם ואפילו מצליחה למצוא אנשים יפים וישרים שלא מנסים לעשוק אותי בגלל שאני__ אישה.

מוסר השכל יש אנשים ישרים פשוט צריך לחפש אותם ...