המפגש הראשון שלי עם האחות האחראית המפחידה של חדר הלידה (שסיפרו עליה סיפורי זוועה מפחידים) קרה ביום מאוד מיוחד לי.
התחלתי את ההתנסות שלי בחדר לידה בתור תלמידת בי"ס לאחיות , הנה נכנסנו לחדר הלידה ושם חולקו לנו משימות ,בחלקי נפל הכבוד לשבת ליד יולדת שהייתה באי שקט גדול.
האישה הייתה מבוהלת זו היתה לה לידה ראשונה ואני לא צריכה לומר לכם שגם מצבי היה כמו מצבה - היא פחדה מהלידה ואני פחדתי מכל הסיטואציה שנמצאתי בה(בזמנו הייתי ילדה בת 18 ).
בעודי יושבת ומלטפת את ידה התחילה המולה מסבבינו רגליה של האישה נקשרו המיילדת נעמדה בין רגליה ואני נתבקשתי לעזוב את ידה ולעבור מקדימה כדי שאוכל לראות את הלידה .
פתאום הגיח לפני עיני תינוק ואני התחלתי לבכות מרוב התרגשות ומהפלא שניגלה לפני ולא יכולתי להסתיר את עיני בפני כל הצוות . לאחר מספר שניות לאימתי הגדולה שמעתי את קולה של האחות האחראית מאחורי " ילדה את בוכה" ובקול מאנפף עניתי כן ולא יכולתי להפסיק.
להפתעתי הגדולה היא חבקה אותי ואמרה לפני כולם - זו צריכה להיות מילדת כי יש לה נשמה רגישה , ואני בכל מאנפף עניתי לה - לא יכולה אימי עובדת כאן בתור אחות במחלקת יולדות.
לא הייתי מספרת לכם את הסיפור הזה אם לא היה לו קוץ עצוב מאוד אותה אחות שעזרה ליילד כל כך הרבה מאוד ילדים - בעצמה לו זכתה ללדת...
היא היתה ניצולת שואה שאחרי המלחמה חיכתה לשובו של אהובה שהיה במחנה הסגר ברוסיה ועד שהם התאחדו כבר היו מבוגרים ללדת ילדים .
כמו שאמרתי הסנדלר הולך יחף...
סיפור מרגש! זה בא ללמד אותנו שלא צריך לקפוץ למסקנות לגבי אנשים- החיים מלאים בהפתעות!
השבמחק